שלום, שמי הוא הילי, ואני מכורה לחרדות לשעבר
איני יודעת בבירור כיצד הגעתי לנקודה זו בחיי, אולי זה היה גורלי ליפול על מנת ללמוד מכך ולהתרומם.
אני בן אדם רגיש ופגיע, כרגע אני יודעת שאלו יתרונות שנולדתי עמם, אך בזמנו הדבר היה לעיתים ללגיטימציה לאחרים לפגיעה ולעג.
החרדות היו חלק גדול מהילדות שלי וקשה לי להיזכר ברגעי ילדות שהן לא ליוו אותי, הן היו כמו מעטפת שכרוכה סביבי שרק גדלה עם השנים, החרדות הביאו איתן תסמינים של O.C.D, אכילת יתר ותופעות של דלקות בשתן שחזרו באופן כפייתי.
הכאב מהדלקות שנגרם מהחרדה היה לדעתי חלק ממני שצעק לתת מענה לקושי הרגשי, אני זוכרת שעות רבות של ישיבה על הרצפה בשירותים, פחד לצאת לעולם שמבחוץ.
הדבר נהיה שגרת יום בשבילי, כאב שבזמנו לא ידעתי שמסמל את הקושי הנפשי שחבוי אצלי, החרדה נהפכה למנגנון הגנתי אצלי על מנת לא להתמודד.
"הייתי בטיפול פסיכולוגי, הייתי אצל פסיכיאטר, הייתי בטיפול ביופידבק, טיפול באומנות, טיפול בבעלי חיים וכו'", ולמרות כל הגיוון של הטיפולים לא קיבלתי מענה לכאבי הפיזיים והנפשיים כאחד.
הסיפור שלי קיבל תפנית שהכרתי את אני, הייתי במצב מאוד קשה שהיא קיבלה אותי, עכשיו אני יכולה להיזכר בימים אלו מבלי הכאב והשיפוטיות, אני, הראית לי שאפשר להיחלץ מתהום, מבורות אפלים ומאשמה, נתת לי תקווה שאני מסוגלת.
היית עמוד מתווך בשבילי, אבן חזקה שלא מאפשרת לי להתדרדר, אני שמחה שבחרתי להישאר ולהביע אמון בטיפול, עברנו רבות, עם התרופות הפסיכיאטריות שכבר נגמלתי ונעלמו מחיי, רעיונות לעתיד שהתחילו להתגבש, דיבור על עצמאות ומי היה מאמין אפילו על אהבה.
אני שמחה שהכרתי אותך, אני מאמינה שהגורל הביא אותי למצב הזה בשביל לצאת ממנו חזקה יותר בזכותך, תודה שעזרת לי לבנות את עצמי מחדש ולמצוא את האני שלי מחדש.