אני,
צדקת. בנקודה הזו של הכיוונונים האחרונים כבר מאוד קשה לי להיזכר בקשיים שהיו בדרך ובהתחלה, כי הכל נראה כאילו כבר שייך לחיים אחרים…
אני חושבת שהכל הפך להיות כל כך טבעי, שקל יותר לשכוח שהיו הפרעות, לחצים, טרדות וקשיים בכל דבר, המון חומות, מגננות, בריחות, כעסים ומיני פחדים.
היום יותר פשוט להיות מי שאני באמת. בלי לעשות כאילו, בלי להוציא המון אנרגיה על כיסויים וחומות, בלי לתחזק את הביטחון העצמי באופן קבוע.
אני לא באמת יודעת איפה הייתי לולא הטיפול. אולי הייתי מגיעה לאותם מקומות ואולי לא, מה שאפשר להגיד בבטחה – זה שהדרך למקומות שבהם אני נמצאת היתה הרבה יותר קשה, מעייפת ומסובכת מזו שעברתי בשנה האחרונה.
יש כל כך הרבה לומר לזכות הטיפול הזה, ואני מנסה לברור את העיקר.
אחד המדדים שלי מול התקופה שנקרא לה טרום טיפול, היא הזמן שלפני ואחרי השינה, אותו זמן שאתה מתעמת עם המחשבות שלך, אותו זמן שהכי קשה בו לשקר לעצמך, הכי קשה לא להיות מוטרד, הזמן שהפחדים עולים ומתעוררים איתך בבוקר מחדש…
היום זה נעלם. אין את זה, וזה לא מחכה מעבר לפינה חשוכה ומודחקת בצד, זה פשוט כבר איננו בשום מקום, זה הפך למשהו טוב במהלך הדרך… הזמן הזה הפך לנקי.
גם לאנשים סביבי הכל טבעי. אני טבעית. התפיסה משתנה ברמה כל כך עמוקה שאתה כאילו לא מרגיש את השינוי, אתה רק מסתכל ורואה איך אתה פועל אחרת, מקבל אחרת, מתנהג אחרת, משדר אחרת והכל מרגיש הרבה יותר קל ונכון. המשא על הגב מרגיש הרבה יותר קל, הפחדים לא משתקים והאנרגיה מניעה קדימה.
קצת אחרי תחילת הטיפול אמרתי שזה מרגיש כאילו קיבלתי את עצמי חזרה במתנה, היום אני עסוקה בעיקר באיך מתקדמים וממצים הכי טוב שאפשר, אנרגיה שפעם היתה מוקדשת לגירוש שדים וקבירת פחדים…
במבט מפוכח לאחור, שמים לב שהכל היה שם תמיד, אבל מי היה יכול לראות מבעד לכל הבעיות? היום אני רואה, ובפרופורציות המתאימות. כבר אין נכון או לא נכון בעיני, אין קיצוניות כי אין פחדים, יש מתאים או לא מתאים לכל סיטואציה, אין שפיטה מראש.
כשאני מספרת לאנשים, קשה להם להאמין, להכיל. זה הפתרון לכל הבעיות הרי, ומה נעשה בלעדיהן??? מפחיד…
עכשיו אני מכירה בזה שהתהליך אף פעם לא נגמר. אף פעם לא נהיה מושלמים פה, כי זה לא המקום לכך, זה המקום של העבודה ושל התהליך. אנחנו יכולים להיות פשוט טובים תוך כדי ולהיות מאושרים בדרך.
יש משהו מאוד מיוחד בכך שהידיעה הזו הופכת לחלק מההוויה שלך. זה שקט, זו שלמות, זה ניקיון ברוח ובתמצית שלך. זה מחובר לטבע ולחוקים של היקום והקיום. זו זכות שהיא בעצם חובה. זו הרגשה טובה וגדולה מדי בשביל למסגר במילים.
לא סתם נקראת אני. בטיפול את מסייעת להחזיר את האני לאנשים. זה כנראה קשור לשליחות.
זה זמן טוב להגיד לך תודה על זה שאת שותפה לתהליך שלי ועל כך שאת תמיד שם, על החברות גם בשעות המאוחרות. על כל הסבלנות לדיקדוקים הקטנים שלי, ועל ההבנה של המקום שממנו הכל מגיע.
מאז הטיפול אני מרגישה שיש לי צוות מלאכים עוזרים ומגינים, שדואגים שהכל יסתדר במקום, בדיוק מתי שצריך, כי הם יודעים ומסמנים לי שאני בכיוון, ואני שולחת לאור ולהם תודה גדולה גם על זה.
לירון