היום, בסימבוליות מקרית (או שלא) של שנה חדשה, אני מסיימת את המסע הכי גדול ומשמעותי בחיי. המסע היחיד אליו הייתי נאמנה וטוטאלית במשך 33 שנות חיי.
מסע שהיה מלווה בעליות וירידות, בין אחיזה בכל פירור קטן של תקווה לבין חוסר אמונה שמגיע לי טוב יותר. מסע של לונה פארק בתוך נבכי הנשמה שלרגעים היה כמעט בלתי אפשרי.
זה בטח לא קל לאף אחד לפרק הכול ואז להתחיל לבנות מחדש.

אבל לי לא היה לי צ'אנס לוותר על ההזדמנות הכי אמיתית שניתנה לי להציל את עצמי.
הגעתי לאני כמעט לקראת גיל 30, עם ותק של 14 שנה עם כדורים נוגדי דיכאון וחרדה, גדלתי עם אמא חולה גם כן ולכן הייתי בטוחה שהחרדה והדכאון זורמים לי בדם ואין לי שום סיכוי.

בגיל 6 התחילו לי התקפי חרדה, בגיל 12 התחיל דיכאון עמוק, בגיל 16 נשרתי מהלימודים ובגיל 17 כבר עזבתי את הבית לסירוגין.
לא כיבדתי את עצמי בשום צורה ולכן נתתי חתיכה ממני לכל מי שחשבתי שאולי יוכל לתת לי אהבה ובכך אולי לגרום לי לאהוב את עצמי אפילו מעט. חייתי מהבחוץ פנימה ולא היה לי שום סנטר.

את כל שנות העשרים גילגלתי בין חוויות מדהימות שלא אתחרט עליהן, אפילו הצלחות קטנות, המון למידה ומחוזות חדשים שנתגלו אבל בעיקר עם בור עמוק בלב, חוסר שייכות, המון קונפליקטים והתמודדויות מלוות בהרס עצמי.
כששאלתי את אני מה היא ראתה בי בפעם הראשונה שהתיישבתי אצלה לטיפול היא ענתה ״עצבות״. וזאת האמת, רוב חיי הייתי עצובה, חרדה, אבודה, מסובכת, לא מאוזנת, וחסרת תקווה.
וכל מי שהיה סביבי ראה את זה.
לכן מגיל 16 עד גיל 30 נטלתי כדורים נוגדי דכאון וחרדה בצורה קבועה.

אני לא הייתה הטיפול הראשון שהגעתי אליו.
לפניה היו כמה וכמה פסיכולוגים, מאמנים, מתקשרים, מטפלים אלטרנטיבים וכו'.
אבל שום דבר לא הוכיח את עצמו ומהר מאוד כל פעם חזרתי לנקודת ההתחלה.

אצל אני זה היה שונה, אני ראתה אותי, בכל הרבדים, והסתכלה עליי באותנטיות ואינדיבידואליות.היא לא ויתרה עליי, גם כשהיה קשה, והיה קשה.
היא הלכה איתי צעד צעד, בצעדי תינוק.
היא עזרה לי להילחם על עצמי, על הגרסא הכי טובה שלי.
ובכך לאט לאט, כל התזונה שלי השתנתה, כי נולדה ידיעה עמוקה את הערך של הגוף שלי, המקדש שלי. כל מה שנכנס לגוף שלי פיזית, ורגשית חייב להיות נקי, בריא וחיובי.

בעזרת הטיפול אנשים שלא תרמו לחיי פשוט נפלטו החוצה.
בעזרת הטיפול מצאתי את אהבת חיי, האהבה הראשונה הגדולה והאמיתית שלי, ולא רק למצוא אותה אלא לגרום לה להישאר ולא לחסל אותה ברגע של טירוף והרס.

הצלחתי להיות מסוגלת להתחיל לימודים חדשים.
הצלחתי להתמודד עם המשפחה הלא נורמטיבית שלי, לקבל אותם ואפילו לחמול עליהם.
והכי מרגש, הפסקתי לחיות על כדורים, אף כדור. אני כבר שנתיים וחצי נקייה לחלוטין : )

היום אני קמה בבוקר ומאמינה שאני שווה ובעלת ערך.
שכל הדברים שקרו, קורים ויקרו לי, גם הטובים וגם הפחות טובים הם תמיד לטובתי.
אני לימדה אותי להסתכל בצורה חיובית על כל מה שנקרה בדרכי, כי תמיד יש משהו ללמוד מזה, לצמוח מזה ולהיות חזקים יותר.
אני לימדה אותי, לא לוותר על עצמי.ולכן היום אני יכולה להסתכל על כל הקשיים שחוויתי ורק להרגיש ברת מזל שהם הביאו אותי לפגוש את אני ובעזרתה ליצור את ארגז הכלים הכי משודרג ושווה שיכול להיות לי.

אנשים שמאוד קרובים אליי רואים את השינוי העצום שהתחולל בי ונדהמים.
ובכן, עבדתי מאוד קשה בשביל זה, אני עדיין, זה לא יגמר, אבל אני סופר נרגשת ללמוד עוד, להתחזק עוד, ולשדרג עוד את הגרסה של עצמי.

כל דקה, כל שנייה יש לי את יכולת הבחירה האם לחיות את חיי ממקום של אור ושמחה או ממקום אפל ונמוך. לכאורה תמיד הייתה לי הבחירה. לכולנו יש.

אבל אני עזרה לי להיות מסוגלת לבחור בה מבלי ליפול לבורות עמוקים, לימים שלמים חסרת תפקוד במיטה, ולחיפוש אהבה בכל המקומות הלא נכונים.
העולם סביבנו לא ישתנה, אבל אנחנו נשתנה, אנחנו נחזור להיות מי שאנחנו באמת.

היום ששואלים אותי אם קרה לי נס אני עונה שכן – המטפלת שלי אני.